ז'סט נ' המוסד לביטוח לאומי / חיפה ע"י הלשכה המשפטית

פסק דין

1.בתביעתו דנן מערער התובע על החלטת המל"ל לפיה נקבעה זכאותו לגמלת סיעוד בשיעור 100% , כמי שנמצא "תלוי בעזרת הזולת ברוב פעולות היום יום" לאחר שצבר 2.5 נקודות במבחן תלות מיום 1.5.09 (ראה מכתב המל"ל מיום 2.6.09, צורף לכתב התביעה).

לטענת התובע, טעה המל"ל בכך שלא הכיר בו כמי שזקוק להשגחה מתמדת וככזה - זכאי הוא לגמלה בשיעור 168%.

2.המל"ל ביקש לדחות את התביעה על הסף מן הנימוק , כי עפ"י סעיף 230ב' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה 1995 (להלן: "החוק"), ערעור על החלטת המל"ל לגבי מידת תלותו של המבוטח ותפקודו יש להגיש לוועדה לעררים ולביה"ד אין סמכות לדון בערעור.

3.בקשתו דלעיל של המל"ל הועבר לתגובת ב"כ התובע, אשר הודיע לביה"ד כי הוא עומד על קיום הדיון בביה"ד, מן הנימוק כי מדובר ב"ערעור על אי הקביעה כי התובע זקוק להשגחה מתמדת" וכי קיימים "עשרות פס"ד בערעורים דומים". משכך נקבע, כי בישיבת ביה"ד אשר נקבעה לדיון בתיק זה תידון תחילה שאלת הסמכות .

4.בדיון חזר ב"כ התובע על עמדתו הנ"ל. זאת, לציין, הגם שבמעמד זה הוסבה תשומת ליבו לכך , כי מעבר לסוגיית הסמכות, חלקו הארי של התיעוד הרפואי אשר צורף על ידו לכתב התביעה ועליו הסתמך לעניין הזדקקותו של התובע להשגחה מתמדת , הונפק לתובע לאחר המועד בו נערך מבחן התלות ולאחר המועד בו התקבלה החלטתו הנ"ל של המל"ל, כך שממילא אינו רלבנטי לערעורו מושא התביעה דנן, יהא אשר יהא הפורום בו יידון העניין לגופו וכי פתוחה בפניו הדרך לפעול על דרך הגשת בקשה לדון מחדש בעניינו לאור החמרה במצבו.

ב"כ התובע הוסיף וטען בביה"ד, כי עפ"י הידוע לו "בכלל לא הוקמה כזאת וועדה" והפנה לעניין זה לפסק דינו של כב' השופט ארמון אשר ניתן בביה"ד האזורי לעבודה בנצרת בתיק בל 2925/08 שושנה כהן נגד המל"ל (פס"ד מיום 8.2.09).

ב"כ המל"ל, אשר ביקש שהות לבדוק טענה אחרונה זאת ולהגיב בכתב , הפנה בתגובתו (מיום 23.12.09) להוראות הרלבנטיות בחוק כמו גם לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח סיעוד) (וועדות עררים) התשס"ט – 2009 (להלן: "התקנות") אשר נכנסו לתוקף בתאריך 24.6.09 וחלות על כל ערר אשר הוגש החל ממועד זה (סעיף 15 לתקנות). בשים לב לכך כי ערעורו של התובע דנן הוגש לביה"ד ביום 3.9.09, חזר וטען ב"כ המל"ל , כי הסמכות העניינית לדון בערעור , לרבות שאלת הזדקקותו של המבוטח להשגחה ,היא לוועדה בלבד הגם שציין, כי בעניינו הספציפי של התובע דנן, הרי לאור חלוף הזמן מאז האבחון והחלטת המל"ל ועד להגשת הערעור לביה"ד, מוצע לתובע לפעול על דרך הגשת בקשה לעריכת אבחון נוסף.

הכרעה

5.אקדים אחרית לראשית ואומר כבר עתה, כי תביעה זאת – דינה להדחות על הסף מחמת היעדר סמכות לביה"ד לדון בעניין, כפי שיובהר להלן.

6.בסעיף 230ב (א) לחוק נקבע במפורש:

"הרואה עצמו נפגע מהחלטת המוסד לעניין מצבו התפקודי רשאי לערור עליה לפני וועדה לעררים לעניין מצבו התפקודי (בסעיף זה – הוועדה)".

בסעיף 230ב (ב) נקבע, כי השר יקבע רשימת חברים בוועדה מבין בעלי המקצוע כמפורט בסעיף, שהם – מומחה לגריאטריה, מומחה לרפואה פיסיקלית ושיקום ואחות מוסמכת.

בסעיף 230ב (ד) נקבע, בין היתר וככל הצריך לענייננו, כי "השר יקבע הוראות לעניין הרכב הוועדה, סמכויותיה וסדרי עבודתה וכן לעניין המועדים והדרכים להגשת הערר".

7.בתאריך 24.6.09 פורסמו אכן התקנות.

בסעיף 3 לתקנות שכותרתו "סמכויות וועדת עררים לסיעוד" נקבע :

" בערר על החלטת פקיד תביעות בעניין הזכאות לגמלת סיעוד רשאית וועדת עררים לסיעוד לאשר, לבטל או לשנות את החלטת פקיד התביעות, בעניינים אלה:

מידת התלות של העורר בעזרת הזולת;

הצורך בהשגחה על העורר;

התקופה שבה היה העורר תלוי בעזרת הזולת או זקוק להשגחה".